יפי שפירר - פסיכודרמה לחיים                                                              









אובדן

דף הבית >> מאמרים להעשרה >> אובדן

אובדן ושכול



הפעם אני לא רוצה לסקור את כל הגישות התיאורטיות של טיפול להתמודדות עם אובדן ושכול. אני רוצה לכתוב משהו אישי, שיכול לגעת בכל אחד, שיאפשר לרבים מבין הקוראים להתחבר, להזדהות ואולי להתקרב למי שעובר משבר כזה תוך כדי קבלה והקלה.

החיים שלנו מלאי אובדן, כל שלב התפתחותי בחיינו מלווה במקרי אובדן: אובדן האמונה שאמא ותינוק הם יחידה אורגנית אחת שלא ניתנת להפרדה. אובדן תחושת השליטה בעולם על ידי הבכי שלנו - כתינוקות. אובדן התמימות כשההתבגרות תוקפת אותנו ללא כל הזהרה. אובדן התמימות, כשאנחנו או הקרובים לנו הופכים מנערים שובבים לחיילים אחראים על אומה שלמה. אובדן הבתולין , שלעתים נחווה כחוויה מכוננת בתהליך עיצוב הזהות המינית, ולעתים החוויה היא חסרת משמעות ועל כך כאב עצום ממלא את הנער/ה שציפו לחוויה "כמו בסרטים". אובדן האמונה במערכת ערכית שאכזבה.

אמנם כאבו של אובדן אדם יקר הינו כאב שקשה להשוות אותו לכל אובדן אחר שהזכרתי קודם, אבל בכולם יש מכנים משותפים: התהליך כולל שלבים , השלבים שונים ולא כל כך ברורים, מהכחשה, לכעס, מבלבול לכאב ובסופו של דבר השלמה, השלמה כואבת . ההשלמה איננה שכחה, היא מצב בו האדם מקבל את העובדה הקיומית שהאדם שמת, השלב שעבר - לא יחזור לעולם. החיים משתנים בעקבות אובדן. אובדן נמצא תמיד לצד החיים.

אובדן ותחושת החוסר שליטה

במקרים שמגיע אובדן ללא כל התרעה, הוא מכה בפרט ומעמיק את הכאב שבחוויית "חוסר השליטה". האדם מאמין שהביטחון שניתן לו על ידי תחושת שליטה בחיים, הביטחון הקיומי הפשוט ביותר ,נעלמים. כשאדם חווה אובדן פרטי, תחושת דיכאון עמוקה הופכת למהות רגשית והחיים נראים מפחידים או מאכזבים. מתעוררות תחושות אשמה על מה שנעשה ועל מה שלא הספקנו להגיד או לעשות. כשהאשמה מנהלת את האדם, בדרך כלל, הוא יחפש הצדקות ל"סיפור" שהוא מספר לעצמו ולסובבים אותו. יהיה קשה לשכנע אותו שהוא לא אשם. בדרך כלל, התהליך הטבעי בהתמודדות עם אובדן מאפשר לאדם לעבור את השלבים השונים עד אשר הוא משתחרר מתחושת האשמה ורק הכאב העמוק נשאר כעדות חיה לאותו קשר חיוני שהיה בעודו האדם היקר בחיים.

אני בת לניצולי שואה, אובדן היה סיפור המסגרת של חיי המשפחה שלנו. כל שם היה מזכיר קרוב משפחה שנרצח ולזכרו ילד או ילדה נקראים על שמם. אובדן הינו חלק מהזהות הלאומית והפרטנית שלי. במשך שנים חשתי כאב חד ודוקר שלא היה קשור לשום אירוע שיכולתי לתאר, אבל הכאב שנווה מאותו אובדן היה כל כך ברור ונוכח שקשה היה לטשטש אותו. עם השנים הבנתי שמדובר בהעברת הבין דורית – או כמו שאמא שלי אמרה לי: "אצלנו זה עובר בדם" של כאבי אובדן. וכשהגיעו חוויות פרטיות של אובדן, היה ביניהם ( החוויות החדשות שלי והחוויות שירשתי מהדורות שלפני )



קבוצות תמיכה - התמודדות עם לחץ

חוק זכויות יוצרים חל על כל החומרים המקוריים והמתורגמים המופיעים באתר זה.
כל הזכויות שמורות © ליפי שפירר - פסיכודרמה לחיים
לייבסיטי - בניית אתרים