יפי שפירר - פסיכודרמה לחיים                                                              









משגרה לתאווה

דף הבית >> מאמרים להעשרה >> משגרה לתאווה

משגרה לתאווה


תשוקה, מהווים,חמדה,חשק,משיכה,להט ,התלהבות.
החיים התקדמו להם בשקט המרגיע המוכר הזה שעוטף אותנו בתחושה מבלבלת של יציבות וביטחון. אנחנו גדלות עם מסרים מופנמים, נורמות חברתיות, ערכים, תפיסת עולם, שתפקידנו במארג המשפחתי הוא לארגן ולטפל בבני המשפחה ורק אם זה אפשרי לשלב קרירה כלשהי. אנחנו צומחות עם המתח הזה שבין העולמות, אנחנו בתנועה מתמדת בניסיון לאזן בין העולמות. המטח הזה מתעצם בתקופות מסוימות בחיים:

יש לנו תפקידים רבים, אלה המופיעים בציור ואחרים. אלה הם תפקידים חברתיים, אותם אנחנו מפתחים במהלך החיים. אנחנו יודעות שבמהלך החיים נפתח אותם, נצרף ונאבד תפקידים שונים. במהלך החיים אנחנו נקלעות לתקופות בהם מתפתחת תחושה של קונפליקט בין תפקידים: כשהילדים צריכים אותנו ובאותה מידה ההורים שלנו צריכים אותנו, איך להסתדר, במי לבחור - כי "אני לא יכולה להיות באותו זמן עם הבן ועם ההורה המזדקן", "אני בשיא הפריחה המקצועית, השעון מתקתק ואולי אפסיד את הרכבת להביא ילדים לעולם", "אני רעיה מסורה לבעלי, אבל איפה אני בכל העניין הזה?".
ישנן שאלות רבות , בכל תקופה מתעוררות ומצטרפות שאלות אחרות, הפעם אני מבקשת להתמקד במה שנקרא "גיל המעבר".

גיל המעבר? מעבר מאיפה לאיפה? מעבר למה? מעבר מתפקיד לתפקיד?


זאת למעשה הפעם השנייה שאנחנו "מתבגרות" ,עוברות משלב הפוריות שמבחינה פיזיולוגית, תפקודית ופסיכולוגית, אנחנו עוברות משלב הפוריות – שמטרת החיים היא דאגה להמשכיות המין האנושי ולהביא ילדים לעולם, לחנך אותם ולשלוח אותם לעולם- לשלב המנופאוזה – תקופה בה חלים שוב שינויים הורמונליים הנובעים מירידה ביכולת השחלות ליצור ולהפריש את הורמוני המין הנקביים (האסטרוגן והפרוגסטרון).
כמו בגיל ההתבגרות, אנחנו "מופגזות" ברגשות שונים, אנחנו משנות תפקיד - מילדות לנשים. יש מתבגרות שהביטוי לכל התהליך המורכב הזה מקבל צבע דכאוני, אחרות הופכות למרדניות, משמינות או מרזות בצורה קיצונית. בקיצור - הכל קיצוני.
בתקופת גיל המעבר, אנחנו שוב עוברת משברים מורכבים גופניים ונפשיים.
את הפן הפיזיולוגי, יודעים כבר לזהות ולתת לו מענה על ידי טיפולים מגוונים של תוספת הורמונים - טבעיים או מלאכותיים. את המשברים הנפשיים, עד כה, ניסו לטפל רק בעזרת טיפול תרופתי שבהחלט מאזן את הפעולה ההורמונאלית ומשפיעה בצורה ישירה על מצבי הרוח.

אבל זה לא הכל בתהליך גיל המעבר!


השינויים הנפשיים, חברתיים, מאפשרים הזדמנות לשינוי שעד כה נדחו, מתעוררות שאלות של ערך עצמי, נשיות, מימוש עצמי. השגרה שפעם הייתה מקור ביטחון, הופכת לסוג של כלוב חונק.

גיל המעבר - אז מה עושים?


מוסיפים – במקרה הצורך - לטיפול הורמונאלי, עבודה נפשית קבוצתית. למה עבודה קבוצתית? כי כנראה שהנשים מאז ומתמיד ידעו לתמוך אחת בשנייה. כבר בימי קדם, מעגלי הנשים סביב עבודות הכפר – היו מקור הכוח של כל אחת מהנשים. החיים המודרניים סגרו את האישה בביתה, ולעתים קרובות היא מוצאת עצמה לבד עם כל המשברים, כי "החברות עסוקות", כי "לא נעים לשתף אותן בנושאים האינטימיים של זוגיות", כי "איך אני אגיד לה שיש בעיות בסיפוק המיני" ועוד שאלות רבות.
כיום יש התעוררות של "מעגלי נשים", שמאפשר לנשים בכל הגילים, להצטרף לעבור תהליכים שונים של התפתחות והעצמה שונים.
קבוצת נשים במהלך גיל המעבר, שבה כל המשתתפות כבר לא מוטרדות בחינוך הילדים, כבר לא שואלות את עצמן מה יהיה ממני כשאהיה גדולה - כי הן כבר גדולות. בדרך כלל יש מקצוע, למרות שפתאום יש שאלות האם כך אני רוצה "לגמור את חיי היצרנות שלי בעולם הזה?". העובדה שהמכנה המשותף הוא השלב ההתפתחותי בחיים, מאפשר לנשים להרגיש חופש מלהסביר לאחרים מה בעצם עובר עליהן, בדרך כלל עד שלב כזה בחיים, תמיד היינו צריכות להתחשב באחרים -בעל, ילדים, הורים, עובדים - ולא בא לנו להמשיך להתחשב גם בקבוצות תמיכה. בקבוצת תמיכה הטרוגנית, יש אנשים בשלבים שונים בחיים: כאלה שמחפשים זוגיות לחיים, הורים בתחילת הדרך, מתגרשים שמסתובבים עם חוויות נטישה כעס ובלבול. ואנחנו, כבר לא בא לנו להמשיך - גם במקום שאליו אנחנו מגיעות רק לעצמינו - להתחשב ולהכיל את ההתבגרות של שותפי הקבוצה.
אז קבוצת נשים במהלך גיל המעבר, מתחילה ממקום אחר. מקום שבו לכולן ברור מה עובר על עמיתה – פחות או יותר. הקבוצה הזאת היא לא עוד קבוצה, כי העובדה שהמיכל נבנה בעזרת שיטת פסיכודרמה, מאפשרת לכל אחת עבודה תהליכית משמעותית וישירה. פסיכודרמה הינה כלי טיפולי המתאים לכל אדם, ותרומתה לעבודה האישית בתוך קבוצה היא משמעותית ונבדלת משיטות אחרות מעצם היותה "שיטת פעולה". הפעולה משחזרת בתודעה, בחוויה, וברגש ועל ידי כך התהליך יעיל ומשמעותי יותר. אנחנו יודעות לדבר ולעטוף את החוויות בבליל של מילים ולא לגעת בעצם בגרעין הכאב או קושי. זה מה שלמדנו כל החיים, להמשיך הלאה! ועכשיו אנחנו רוצות להפסיק להיות צריכות להמשיך הלאה כי אין ברירה, אנחנו רוצות לחיות בשביל עצמינו- ליהנות מהחופש שסוף סוף הגענו אליו.
זה הזמן שלנו לאפשר לעצמינו לחיות את החיים בתאווה, בתשוקה לכל דבר, תשוקה להתחדשות, להתפתחות אישית, תשוקה מינית, תשוקה לחיים!


קבוצות תמיכה - התמודדות עם לחץ

חוק זכויות יוצרים חל על כל החומרים המקוריים והמתורגמים המופיעים באתר זה.
כל הזכויות שמורות © ליפי שפירר - פסיכודרמה לחיים
לייבסיטי - בניית אתרים