יפי שפירר - פסיכודרמה לחיים                                                              









"כשהאובייקט הופך לסובייקט- דיאלוג עם האחר כמחולל התמרה"
הכותרת של הכנס הייתה הזמנה מרגשת לפגוש את כל החלקים המודעים ולא מודעים שמנהלים דיאלוגים מסוגים שונים בתוכי במקביל לדיאלוגים שלי עם האחרים בחברה /בקבוצה הגדולה.
מתוך הזהות המקצועית , התעורר בי רעב גדול להגיש את ההזדמנות למפגש סוציו דרמטי ככלי לבחינת הדיאלוג הזה.
אז, מהי סוציודרמה?
סוציודרמה היא שיטה חברתית של חינוך. היא נותנת לנו להשתמש בדמיוננו לצורך אימון הכלים החברתיים בתוך הקבוצה ללא נשיאה בתוצאות שליליות של טעויות שאולי נעשה, כפי שעלול לקרות אם נעשה אותן הטעויות בחיי היום יום.
מטרותיה העיקריות הן:
שיפור ההבנה של מצבים חברתיים.הגדלת ההבנה של המשתתפים בנוגע לתפקידים שלהם ושל האחרים ביחס לסיטואציה. שחרור רגשי כשהאנשים מביעים את רגשותיהם בנוגע לנושא.
ההבדל בין פסיכודרמה וסוציודרמה הוא שפסיכודרמה מתבוננת בשורשים של הבעיות האישיות בעוד סוציודרמה מתבוננת בקרקע שבה שורשים קולקטיביים נוצרו.
מורנו האמין שהסוציומטריה והסוציודרמה יוכלו לקדם את השלום העולמי! הכישלון שלנו לתקשר באופן אותנטי האחד עם השני, אדם לאדם או מדינה למדינה, נשאר הבעיה המרכזית. פתרון בעיית תקשורת זו, יכולה להיות מוגדרת כמשימה סוציודרמטית.

איך מאפשרת הסוציודרמה קיום של המפגש שבין אובייקט לסובייקט?
דרך תיאור המקרה של הסדנה שהנחתי בכנס, אנסה לתת תשובה לשאלה זו.

המפגש התחיל במספר תרגילי סוציומטריה שבהם היה מפגש בלתי אמצעי בין חברי הקבוצה שהזמין כל אחד מהמשתתפים לחשוב ולשתף בסוגיות אישיות-סובייקטיביות. לאחר מכן הקבוצה התחלקה בצורה אקראית לשתי תתי קבוצות, המשימה הייתה "מוזרה" ו"קשה" (כפי שהגדירו אותה המשתתפים) על כל קבוצה למצוא את המאחד ביניהם ואת המפריד ביניהם. במה אנחנו דומים ומה אנחנו שונים, שלב זה היה מורכב, כי הייתה התנגדות למצוא את ההטרוגניות. בדרך כלל אנחנו רוצים להשתייך ,להיות חלק מקבוצה, להיות דומה... ופתאום המשתתפים נדרשו להגדיר עצמם דרך השונות, הפרטיקולאריות, המקום האובייקטיבי שמנתק אותם מהקולקטיב. המסגרת הכללית של הכנס , הלא מודע החברתי של הקבוצה הגדולה של "בסוד שיח" מדבר על הרצון לבדוק ואפילו לטשטש את השונות ולהבליט את הדומה, המקרב. לא בטוח שהמשימה הזאת הושגה, ההתנגדות הייתה יציבה , עדינה ו"פוליטקלי קורקטית".השלב הבא היה שוב אישי ופרטני: כל אחד התבקש לשרטט מן מפה ("אטום סוציאלי") של התכנים חברתיים /קהילתיים/מדיניים שמעסיקים . המשימה הזאת גם התקבלה בעיניים פעורות: "מה? נושאים לא אישיים? נושאים פוליטיים? כך, להציף את הנושאים שיביאו לקוטביות בקבוצה? " בעצם החשש היה גם חשש להראות את הצדדים המיליטנטיים יותר, הצדדים הפחות גמישים או אמירות שלא בטוח יתקבלו באהדה בקבוצה שרק עכשיו נוצרת.
כמו שקורה בקבוצות פסיכודרמה אחרות, גם הפעם הזמנתי את החברים שמרגישים שיש נושא חברתי/כללי שממש בוער בעצמותיו, שהיה מפעיל אותו וגורם לו לקום ולעשות מעשה שיעמוד . נעמדו כ5 איש מתוך ה9 שהשתתפו. כל אחד התבקש לנסות להגדיר את הנושא שלו במשפט-"סלוגן" שיכול להפוך לכותרת. הנושא שנבחר ברוב קולות היה :"להגדיר מחדש את היחסים בין דת ומדינה" . נושא כללי מספיק ובהיר מספיק, לא היה צורך להסביר אותו , להרחיב למה הכוונה. הטכניקה שבחרתי הינה "הייד פארק" –כלומר מסמנים שלושה מקומות מוגבהים (שלושה כסאות) עליהם כל פעם עמד משתתף שהיה לו משהו חדש להוסיף. לכל כסא היה עמדה בסיסית קבועה.התרגיל התקדם כך שנוצרו רק שתי קבוצות שחידדו את העמדות המנוגדות האחת מול השנייה. היה די קשה למצוא עמדות לכסא השלישי, אולי כי היה קשה לחברי הקבוצה למצוא עמדה בהירה שלישית, או פשוט ההזדהות של חברי הקבוצה הייתה ממוקדת ודיכוטומית. המשפטים השתכללו, ועמדות וחילוקי הדעות התחדדו ואז....."חילופי תפקידים". הטכניקה של חילופי תפקידים היא אחת הטכניקות הבסיסיות של הפסיכודרמה. ברגע שהנחתי את שתי הקבוצות שנוצרו להחליף תפקיד ולשם כך להחליף "כסא" היה רגע של שקט, רגע של הלם. מה שקרה הוא שחלק מחברי הקבוצות התקשו מאוד להחליף תפקיד להתנתק מהזהות המופנמת הידועה שאיתה הגיעו לתרגיל ולדבר מהמקום/עמדה החדשה. היו ניסיונות רבים עד שהצליחו לשחזר את המסרים המדויקים שנאמרו על ידי "יריביהם". מה שהיה הרבה יותר קל, היה לתת ביטוי לפרשנויות הסובייקטיביות לגבי העמדות החדשות . הדהודים משלב השרינג: "לא ידעתי כמה קשה יהיה לי להיצמד מעמדות המנוגדות לתפיסותיי ";" היה לי די קל לדבר את העמדה הקיצונית המנוגדת לתפיסת העולם הליברלית שלי- זה אומר עלי?";" לא קל לוותר על העמדה שכל כך הרבה זמן טיפחתי"; "לא ברור לי מה עבר עלי".
כל המסע הדחוס שעברה הקבוצה במהלך בסדנה היה ניסיון לבדוק בפעולה מה קורה לנו בניסיון לנוע מתפקיד הסובייקט הבטוח לסובייקט אחר ,איך זה מורכב ולא רק תלוי בהחלטה האינטלקטואלית , לאפשר לאובייקט להפוך לסובייקט.

מבחינתי , הסדנה אפשרה לי לקרב אנשים לחוויה המשמעותית של הכלי שלי- הפסיכודרמה ובמקרה הספציפי הזה הסוציודרמה."לדבר על" זה חשוב, "להיות ב" ,"לדבר את", כנראה זה דבר לגמרי שונה!
יש משהו בחוויה שמשנה פרדיגמות בישירות ובעוצמה שהשיח התיאורטי קצת ממסמס, או בצורה עדינה יותר , החוויה מקצרת תהליכים.

אני מודה שוב להנהלת "בסוד שיח" ולוועדה המדעית של הכנס שאפשרה לי להגיש לקבוצת משתתפים את החוויה הקבוצתית של הסוציודרמה.

 


קבוצות תמיכה - התמודדות עם לחץ

חוק זכויות יוצרים חל על כל החומרים המקוריים והמתורגמים המופיעים באתר זה.
כל הזכויות שמורות © ליפי שפירר - פסיכודרמה לחיים
לייבסיטי - בניית אתרים